מלאך האהבה – סיפור מאת ענת שמחה

״לפני הרבה שנים, בערך 450-500 שנה, 
בדיוק כשבני האדם היו ממש עסוקים בהמצאות, ומלחמות, בכוח ובאגו,
הבחין אלוהים שהאנשים כבר לא טובים אחד לשני כמו שהיו… העולם שיצר נמצא בסכנה…

העצב והמרמור החלו מתפשטים בכל חלקה טובה….

הבין אלוהים שאין ברירה,
הפשיל שרוולים ונכנס לבית המלאכה ליצירת מלאכים….

הוא עבד שם במשך זמן רב,
כולו רועד מהשראה והתרגשות…

כשסיים, התבונן בפלא שיצר, ומחה דמעה…

עמד שם המלאך הכי זוהר וקסום שיצר מימיו…

ההילה שלו זרחה מחזהו בעוצמה מהפנטת והאירה כל פינה אפלה…

גופו היה עשוי קריסטלים, כמו מיליון מראות קטנטנות המשקפות את המתבונן בתוכן….

כנפיו התכולות היו חזקות ועם זאת עדינות ורכות כשל פרפר…

ראשו, שתי ידיו, ורגליו, היו כולם לבבות…

אלוהים חיבק אותו באהבה ורוך,

“ברוך הבא מלאך יקר… אתה הוא מלאך האהבה…”

המלאך חייך חיוך מקסים וזורח,
“תודה לך אלוהים… ” אמר.

“ומה עליי לעשות?”

“אתה תסתובב בעולם, 
ותחזיר אהבה לאלה שלבבותיהם סגורים, 
שלווה לכאובים והפוחדים… 
סליחה לנוטרים טינה….” אמר אלוהים.

“וחכה. יום יבוא ושוב אקרא לך…”

המלאך ואלוהים שוב התחבקו, שוב מחו דמעה, 
והוא ירד ארצה…

ובאמת –

בכל מאות השנים האחרונות, 
ממש עד לא מזמן,
מלאך האהבה טייל בינינו, 
בכל רחבי העולם….

מוחה דמעה בידו דמוית הלב…
מרפרף בכנפיו בחיבוק מלאכי ומקל….

מאיר למיואשים בהילתו הזורחת,
משמש כמראת קריסטל לאלו הרוצים להתבונן….

ואוהב, פשוט אוהב…

עד שלא מזמן, ממש לאחרונה –

שמע את קולו של אלוהים קורא לו…

הוא רפרף בכנפי התכלת העוצמתיות שלו,
ועלה אל השמיים…

בהתרגשות הם התחבקו, 
שנים רבות היו מרוחקים…

מלאך האהבה שלנו עדכן את אלוהים בכל קורותיו…

ואז הגיעה המשימה.

“בני שלי, אהוב, 
הגיע הרגע אשר לשמו יצרתי אותך….

המשימה הקשה מכולן ניצבת לפנינו…

עליך ללמד את אנשי העולם סוג חדש של אהבה – 
אהבה עצמית…”

“אהבה עצמית? אני לא בטוח שהבנתי…” 
אמר המלאך.

“עליך לרדת שוב אל האדמה, 
לבקר אצל כל איש ואישה, ילד וילדה, 
וללמד אותם את הדבר החשוב מכל… 
לאהוב אותם, את עצמם…

כפי שהם, 
על אף ובזכות מגרעותיהם, 
כפי שבראתי אותם…

בצלמי ובדמותי, בצלמם ובדמותם…
פשוט אותם….”

המלאך חייך, 
ושוב חיוכו הזורח האיר את כל מלכות שמיים.

“תודה לך אלוהים”, אמר. 
“זה כבוד גדול. אני ניגש למלאכה!”

הוא קד קידה,
הרכין את ראש הלב שלו בפני אלוהים,
ועף לדרכו!!!

ומאז הוא כאן בינינו, 
כבר לפחות 40 שנה.

מרחף, 
מלטף, 
מרים סנטרים כפופים, 
זוקף כתפיים,
ומוחה דמעות.

מחבק ברכות אינסופית, 
לוחש לנו מילות אהבה,
מרעיף עלינו סליחה, 
סבלנות, 
ותקווה…

והכל בדרכו, 
בידי ורגלי הלב שלו,
בהילתו הזורחת,
בראשו המלא מחשבות אהבה… 
בכנפיו העדינות אך החזקות…

עד שאהבתנו לעצמנו,
תשתרש…

תהיה לטבע שני,
לשפה קולחת,
לשירת הציפורים,
ליפי הבריאה,

הבריאה שלנו…
באהבה!