יום השואה. התבוננות.
יום השואה. יום שמזכיר כי בני עמנו תוייגו, סומנו, נכלאו, ולאחר מכן נשחטו באכזריות.
אישית, אני לא סגורה על זה שהפקנו באמת לקחים מהשואה.
הסתה,
רכיל,
דעות קדומות,
התנצחות,
זילות האחר והשונה,
קיימים בנו כל העת.
אני מרגישה שבתוכנו במדינתינו יש מגדרים מושפלים.
אני גם מבינה שאינני מבינה.
שאין פתרון ואין הגיון במדינת הקודש שיצר האל.
זאת כיוון שאנו לב פועם ובלב תוהו ובוהו, חיים שלמים של רגש מכל הגוונים, צבעוניות אינסוף.
וכך האדם שזור טוב ורע איבה ואהבה והכל שריר ובריר וקיים.
אינסוף הפרדות לא יעזרו לפרק את התרחיש של השואה.
אינסוף הפרדות לא יעזרו לפרק את התרחיש של ה 7.10
אינסוף הפרדות לא יעזרו לפרק את התרחיש של המציאות המפולגת.
אינסוף הפרדות לא עוזרות לי להבין מה קורה לי בגוף כשעולים בי רגשות סותרים.
ועם זאת – קמה לנו מדינה לאחר שאיבדנו 6 מיליון יהודים.
עם זאת – ב 7.10 נעשו כל כך הרבה מעשי גבורה וניסים גלויים.
עם זאת – עדיין מגדרים וקבוצות מנוגדות משתפים פעולה.
עם זאת – הגוף באיזשהו שלב חוזר לשלווה.
אור וחושך, שחור מול צהוב, קורבן מול פוגע מול אקטיבי מול פסיבי מול מגשר מול מתנדב ואין תכלית ואין מחיר ואין פתרון.
בידי מבחינתי רק בחירה אחת.
דבקי בחיים.
דבקי ברגע הזה כי המחר אינו בטוח.
דבקי באהובייך היקרים והעריכי.
דבקי בשמחה ובשלוות הנפש בכל מחיר.
יש לך רק אותם. רק אותם.
והם כל מה שיש.
הם האמת והחיים והפלא והנס.
הם הבריאה בהתגלמותה.
מודה אני לפניך מלך חי וקיים על כל רגע בו אתה מנשים אותי ומניח אותי ככה. כאן.
תודה.
