“אני מתחיל לכתוב, ולא מצליח לשמור על רצף. יש לי חוסר במוזה!?”

כל רגע

משהו אחר

מסיח

את

דעתך

ונראה

לך,

שזה

סתם

ביזבוז

אנרגיה?

רגע, רגע,

מה זה בכלל מוזה?

האם כשאנחנו כותבים,

זה בהכרח אומר,

שאנחנו חווים אחת כזו?

מוזה או ליתר דיוק מוזות,

מגיעות מהמיתולוגיה היוונית.

המוזות,

היו אמונות על ז’אנרים וצורות של אמנות.

כלומר, המוזות בעצמן,

מחולקות לרגשות וקטגוריות.

אפשר לומר,

שכל רגש הנובע ממך,

הוא הזמנה לפגוש מוזה!

אין למה לחכות.

לפעמים הדרך לכתיבה,

מתחילה מהבחירה לעשות מעשה.

אם כתיבה היא המלאכה שלך,

עכשיו הרגע הנכון לכתוב.

אפשר על דף עם עט או עיפרון.

אפשר על המסך עם המקלדת.

העיקר,

שהידיים והאצבעות שלך יקבלו מקום!

אפשר ממש לתאם עם עצמך מועד ביומן.

לקבוע דייטים עם הכתיבה.

ומה אם קבעת?

ועכשיו מול הדף,

לא עולות מילים?

אז כתוב מילים ללא הקשר.

כן,

סתם מילים.

בשביל להזכיר לגוף ולנפש שלך:

מותר לך לכתוב הכל!

לפעמים,

המוזה מופיעה מתוך הבחירה בעצמך

ובכתיבה שלך.

לפעמים היא עוברת ומגיעה,

רק דרך הקושי.

דרך ההתמדה וההשקעה,

במיוחד כשזה לא נוח.

שם נברא הרגל חדש,

שם המוזה היא לא הפתעה.

היא חלק בלתי נפרד ממך.